<h1>מרדכי סימן א'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מאימתי קורין וכו' משהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן פי' כהנים שנטמאו וטבלו והעריב שמשן והיינו צאת הכוכבים ואז מתחיל זמן ק"ש עד סוף האשמורה הראשונה מכאן ואילך עבר זמן דלא מיקרי תו זמן שכיבה: בערבי שבתות ממהרין לאכול שהכל מוכן שקדש היום מספק בערבי שבתות היינו בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וכיון דספק הוא קדש היום מספק. איבעית אימא סיפא דעד סוף האשמורה כר' אליעזר רישא דמשעה שהכהנים נכנסין לאכול לא ר"א אלא רבנן וכיון דאיתא לרבנן עבדינן כוותייהו וכן פסק רש"י כדברי האלפסי [וצ"ע. מ"י]. ואנן היכי קרינן ק"ש מבעוד יום ואין אנו ממתינין עד צאת הכוכבים שק"ש שלפני המטה הוא עיקר והוא לאחר צאת הכוכבים והכי איתא בירושלמי אם קרא קודם לכן לא יצא וא"כ למה קורין אותה בבהכ"נ כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ור"ת פי' דק"ש של בהכ"נ הוא עיקר כי אז קרינן כל הג' פרשיות שמע והיה אם שמוע ופרשת ציצית ומברכין ב' לפניה וב' לאחריה כדתנן במתני' (דף י"א.) אבל בק"ש שלפני המטה אינו אלא משום המזיקין כדאמר ר' יהושע בן לוי לקמן בשמעתין על כן אין קורין בק"ש שלפני המטה אלא פרשה ראשונה ושלא בברכותיה וכך פירשו התוס' שאין לברך כלל על ק"ש שלפני המטה והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין אותה בבהכ"נ כו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות קריאת שמע קודם תפלה כמו שאנו קורין אשרי ואנן היכי קרינן ק"ש בבהכ"נ מבעוד יום אומר ר"ת דלא קיימא לן כמתניתין דמשעה שהכהנים נכנסין וכו' אלא קיימא לן כהני תנאי דפליגי עליה בברייתא בגמרא משעה שקדש היום ומשעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות והיינו מבעוד יום וגם קי"ל כרבי יהודה דאמר ר"פ תפלת השחר (דף כ"ו:) דמפלג המנחה ואילך ליליא הוא והוא שעה ורביע קודם צאת הכוכבים וראבי"ה כתב נ"ל עיקר דברי ר"ת וכתב המאחרים לקרוא ק"ש ולהתפלל בלילה מיחזי כיוהרא שכל העושה דבר שאינה צריך נקרא הדיוט אא"כ הורגל בפרישות גם בשאר דברים.
